PDAce   PDAce   PDAce
 
סקירות ומדריכים
חפש
 
דף הבית
סקירות ומדריכים
השוואת מכשירים
מילון מונחים
תוכנות מומלצות
קישורים לאתרים נבחרים
הוראות שימוש באתר
מי אנחנו
טאגליינס
 
החיים מבעד ל-PDA
PDAce - Stories עידן חדש מתחיל עם ה-Mac Book החדש
או: 100% לחות - סיפורו של יום בחיים

 
 
טאגליינס

אני והפאלם

 
מאת: yossi_gu
מפנקסו של yossi_gu

בטרם היות הפאלם - נוסטאלגיה

7-Jun -2002

הסיפור מתחיל בעט נובע ישן מאוד, שהיה של סבי. לפני כשנה וחצי החלטתי שכדאי לנסות להשיבו לחיים. האמת שקצת התלבטתי כי עט משמש אותי בעיקר לחתימה על טפסים של ויזה והדבר הדומה ביותר לעט שאני משתמש בו הוא הסטיילוס של הפאלם. למרות זאת מסרתי אותו לתיקון למתקן עטים נובעים (יש דבר כזה) ברחוב שינקין. מאז כמעט שלא הזדמנתי לתל אביב וכשהייתי היה סגור.
השבוע החלטתי שהגיע הזמן, הייתי באוניברסיטת תל אביב וקפצתי לשינקין.
החנות הזעירה, נראית חריגה מאוד, בלשון המעטה, ביחס לעסקים השכנים. הכל נרשם ביד. העטים מסודרים על מדפים בשקיות נייר חומות או במעטפות. כרטיסי ביקור לא קיימים, מספר הטלפון נרשם על פתק קטן לכל דורש. קופה רושמת? מחשב? מה פתאום.
אבל, החוויה כמובן היא בעל הבית. להלן תקציר הביקור.

נכנסתי, התיישבתי, הזדהתי והעט אותר.
בשלב זה החל טקס מילוי הדיו, לא לאחר שנשאלתי לגבי הצבע המועדף עלי. ועכשיו, אחרי שעברנו את החלק הפורמלי עברנו לשלב האמיתי.
משה הכהן, בעל החנות, ביקש ממני לנסות לרשום על דפים מסוגים שונים שהיו מונחים על השולחן לפניו. ערימת הדפים כללה בין היתר מעטפות, חשבונות ומכתבים. חשוב לציין שכתיבה על דף מעולם לא היתה העיסוק החביב עלי, עבורי (ועבור מי שאמור לקרוא מה שכתבתי) המחשב מהווה הצלה אמיתית.
בקיצור, אני יושב ורושם מילים ואותיות על ניירות מסוגים שונים תחת עינו הפקוחה של המומחה. לאחר תצפית קצרה ובירור לגבי משלח ידי (הוראה) התחיל השיעור האמיתי:
"אתה זורק את האותיות. אתה צריך לצייר אותן. תחשוב לפני כל אות שאתה כותב כאילו היא היתה ציור, תכנן איך אתה רוצה שהיא תראה ורק אז תתחיל לכתוב אותה."
נסיון קצר ו........ באמת נראה יותר טוב.
אבל
השיעור נמשך:
אתה לא כותב את ה"ע" נכון. בעברית אנחנו כותבים מימין לשמאל, אתה צריך לזרום עם כיוון הכתיבה. להתחיל מצד ימין ולסיים בצד שמאל"
האמת שאני לא זוכר שראיתי אי פעם מישהו (ימני) שכותב כך ע אבל ניסיתי בכל זאת וזה נראה קצת מוזר.

עוד כמה נסיונות, עוד כמה הערות, שיחה קצרה על האופנוע הישן שלו (היה לי פעם כזה) ו.........אין ספק שכבר שנים כתב ידי לא היה כל כך קריא.

בשלב זה (אני לא מתחייב לגבי הסדר) קיבלתי הסבר מעמיק על הקשר בין מקרים רבים של טעויות של צוותים רפואיים לבין כתב יד לא ברור.
והסיכום:
עכשיו אתה צריך להתאמן כל יום בבית שתי דקות. בהתחלה זה ילך לאט אבל בהמשך הרבה יותר מהר. כנס אלי עוד חודש-חודשיים ואני אראה אם יש לי עוד הערות ותעביר את זה גם לתלמידיך.

בקיצור, ללא הערך הסנטימנטלי קשה לי להאמין שהייתי משקיע שלוש מאות שקלים בתיקון של עט. אין לי ספק שהעיסקה היתה משתלמת.
טוב, אני מפסיק להקליד והולך לכתוב.
שבת שלום.

palm_vx.gif

פיצוץ של מכשיר

3-May-2003

עם השנים אנחנו לומדים להכיר במגבלות שלנו.
כבר מזמן הבנתי שאחת ממגבלותי שקשה לי להשגיח על יותר מדבר אחד.
כבר שנים אני יודע שאסור לי לצאת מהבית אם יותר מתיק אחד כי בכל מקרה רק אחד יגיע חזרה הביתה.
לפני קצת יותר משנתיים התיק הצטמצם משמעותית, קניתי פאלם. פתאום הכל נכנס בפאוץ'. נכון, קצת דברים התווספו אליו לאחרונה וגדלתי לתיק צד קטן, אבל עדיין, תיק קטן אחד.

לפני שבועיים זה קרה. מילואים, פתאום זה לא רק התיק, פתאום יש גם איזה צינור שצריך לשמור עליו מכל משמר.
בתום יום המילואים הראשון, השעה קצת אחרי חצות, אני מחפש באוטו ואין תיק. לא אפרט את כל הרשימה אבל שווי הצעצועים למעלה משלושת אלפים שקל.
שחזור קצר הבהיר שאני חייב לחזור מיד לצומת צמח. לא שהיה לי סיכוי למצוא את התיק אבל חייבים לבדוק.
הגעתי, מזל שהיתה עוד סטקייה פתוחה, ניגשתי ושאלתי. מהמבט שלו הבנתי שהיה עדיף לו לא הייתי שואל: "אדוני, חבלן פוצץ את התיק שלך לפני שעתיים, צלצל למשטרת טבריה."
צלצלתי, הזדהתי והתשובה מצידו השני של הקו היתה ברורה: "תגיע לתחנה", גם פוצצו לי את התיק וגם מריצים אותי באחת בלילה לטבריה. טוב, באמת שאני לא יכול לבוא בטענות לאיש.
כמובן שמשך כל הנסיעה לתחנת המשטרה ניסיתי להזכר אם יש איזשהו סעיף בביטוח המתייחס ל"פיצוץ על ידי חבלן משטרה". לא זכרתי. התמקדתי בשאלה זו כי היה ברור לי שהVx הישן והטוב פינה מקומו ל515 דנדש.
הגעתי לתחנה והזדהתי שוב. השוטר הוציא שקית ניילון שתכולתה נראית כאילו נאספה מפחי האשפה של טבריה. קשה לתאר את כאב הבטן שתקף אותי כשהרחתי את הריח השרוף שעלה מהשקית כשזו הוגשה לי. והשוטר, איך אומרים, מסובב את הסכין עוד שלושה סיבובים ואומר "הרבה דברים מעניינים היו לך בתיק" ומוסיף "אני לא יודע אם המחשב הקטן שהיה לך שם עובד".
בשלב זה כבר הנחתי שאולי דבר אחד שרד את הארוע הדרמטי, ה sog (כמו לדרמן אבל קצת יותר). דווקא עליו יש אחריות לכל החיים.
בידיים מזיעות אני קורע את השקית, מסתכל על העיסה שפעם היתה תיק ומזהה מיד שאכן זה היה התיק שלי. חלקו העליון של התיק הפך לבליל של חוטים ושרידי רוכסנים. אצבעותי הרועדות מפלסות דרך לעומק התיק ומתחילות לשלוף, עוד פריט, עוד אחד, עוד דבר, הפאלם כמובן הכי עמוק.
מוציא אותו, פותח את המארז הקשיח ומרגיש שזה המפגש האחרון שלנו. לוחץ קלות על כפתור ההפעלה ו..................נדלק. כאילו לא היה חבלן. כאילו לא היה פיצוץ. כאילו בכלל לא שכחתי את התיק.
בדיקה מעמיקה יותר העלתה כי פרט לכתישת התיק לא נגרם כל נזק לצעצועים או לכל דבר אחר שהיה בתוכו.
וידאתי שלא יצרו כל קשר עם אישתי ("שלום, מדברים ממשטרת טבריה, האם בעלך.....................) את המשך המשפט גם אם היתה שומעת לא היתה זוכרת.
יצאתי עם כל השקית ועם תחושה נפלאה המזכירה רק את התחושה שהיתה לי כשקניתי את הפאלם.

והתיק, המשפחה המגועגת דאגה לתיק הרבה יותר מוצלח שחיכה לי בבית בפעם הראשונה שהגעתי.

ובמידה ומישהו יחליט להגיב להודעה זו רוב הסיכויי שלא אגיב. מחר אני חוזר לשבועיים נוספים "שם".

שבוע טוב לכולם

משבר גיל הארבעים

6-Mar-2006

לפני כך וכך שנים פינקתי את עצמי. הייתי צעיר בן שלושים וחמש והחלטתי שפאלם Vx הוא בדיוק הדבר שאני צריך.
באותם ימים הייתי מגיח לכאן לפורום לעיתים, שואל ומתייעץ. במקרים מסויימים אולי אפילו נתתי עצה שהועילה למישהו.
כמו כל בעל צעצועים מהסוג הזה ימים אחדים אחרי שהגיע אלי המכשיר כבר התחלתי לחפש את המחליף. הגדרתי את הצרכים התאורטיים שלי כל פעם לפי התכונות החדשות שהיו למכשיר המוביל. הכל נשאר בתאוריה והמכשיר המשיך לשמש אותי בנאמנות.

למרות שעברנו הרבה חוויות יחד, לשנינו היה ברור שיום אחד הוא יגיע למגירה

בחודשים האחרונים, לקראת החלפת הקידומת, הרגשתי שהגיע הזמן.
עברתי על המכשירים הקיימים, הגדרתי מחדש את הצרכים והתחלתי לנסח את השאלות שאעלה לכאן.

את המכה קיבלתי לפני שבועיים בערך.
ביום ראשון גיליתי שאני עומד בפני שבוע מאוד מאוד עמוס. שבוע בו אני צריך להשלים שתי מטלות מאוד רציניות ואנשים רבים תלויים בי.
למרבה הפלא, לא שמתי לב. המסך 160X160 לא העביר לי את התמונה השבועית בצורה שתהיה לי מספיק ברורה. נכון שכל הנתונים נמצאים גם על מסך הרבה יותר גדול אבל השורה התחתונה, אני והיומן לא היינו מסונכרנים.
לא היית ברירה והגדרתי שוב את הצרכים שלי.
חיפשתי ומצאתי את הפתרון.

האם הזדקנתי?
האם זו הדרך שלי לחוות את משבר גיל הארבעים?
האם למרות שאני מנסה להרגיש מאוד מעודכן אני לא ממש כזה?

בכל מקרה, מישהו יודע אם החנות לתיקון עיטים נובעים ברח' שיינקין עדיין קיימת?
נראה לי שאני צריך לבקר שם שוב.

 
9-Mar-2006