PDAce   PDAce   PDAce
 
סקירות ומדריכים
חפש
 
דף הבית
סקירות ומדריכים
השוואת מכשירים
מילון מונחים
תוכנות מומלצות
קישורים לאתרים נבחרים
הוראות שימוש באתר
מי אנחנו
טאגליינס
 
החיים מבעד ל-PDA
PDAce - Stories פאלם פותח לך דלתות
כיצד הפאלם מבטל את הצורך בכרטיס אלקטרוני

 
 
טאגליינס

Mio 138

 
מאת: אביב אבני
סקירת מכשיר ה-PND המגיע עם תוכנת הניווט Destinator 6
המותג "מיו" הפך בישראל לשם נרדף למכשיר ניווט לוויני.
מצב זה קיים מאז ששווק כאן המיו המנווט הראשון, המיו 168. מכשיר זה היה Pocket PC לכל דבר, והגיע עם חבילת התוכנות הבסיסית של מייקרוסופט. בנוסף, הוא אפשר התקנת תוכנות רבות ונוספות.
לפני מיו 168 שווקו בארץ מכשירי Pocket PC שונים תחת השם מיו, חלקם מעניינים יותר וחלקם פחות. ההבדל בינם לבין המיו 168, פרט לאנטנת ה-GPS המובנית, היה ההצלחה המסחררת לה זכה המיו 168. הצלחה זו הגיעה בעיקר בעקבות הפיכת הדסטינייטור לפופולרית ביותר. המיו 168 היה מכשיר לכל כיס, קטן, איכותי, שימושי וזול. מאז קמה מתחרה לדסטינייטור, וקמו מתחרים ויורשים למיו 168. מבחר מכשירי המיו בארץ מסתכם כיום בעיקר במכשירי ניווט, ואפילו מכשיר הדגל, ה-A701 הסלולארי, כולל אנטנת GPS מובנית. תוכנות הניווט כעת מתקדמות משמעותית מהדסטינייטור 3 הזקנה, ובנוסף על שיפור נוחות השימוש בהן מחירן ירד פלאים בלמעלה מ-50%, כאשר iGo נמכרת ב-950 שקלים, ואף בפחות מזה, אם היא נרכשת יחד עם מכשיר ניווט.
הצלחת המיו 168 בארץ סימנה את תחילת עידן ה-PND (Personal Navigation Device). מכשירים אלו נולדו מתוך התפיסה שהלקוח ממילא לא צריך את כל יישומי ניהול הזמן, התוכנות השונות ויכולות האלחוט, ולכן ניתן לתת לו מכשיר זול שלא עושה הרבה מעבר לניווט. עם זאת, בגלל שתוכנת ניווט בישראל זמינה רק למחשבי כף יד, נשמר הצורך במערכת הפעלה מבוססת Windows ומפרט חומרה כמעט סטנדרטי של מחשב כף יד.
היתרון של מכשירי ה-PND הוא שניתן לנווט איתם ישירות "מהקופסה", ללא התקנת תוכנות או התעסקות בחיבור מקלט נפרד והגדרתו. הם בדרך כלל מגיעים עם ערכה שלמה לרכב הכוללת זרוע ואקום לשמשה ומטען לשקע המצת.
מיו 138 הוא המכשיר העדכני ביותר בסידרת ה-PND של מיו, והוא ממשיכו של המיו 136.


מבחוץ

המיו 138 גדול מקודמיו, אבל ממילא הוא אינו מיועד לכיס. עם זאת, הוא קל משקל ונוח לנשיאה. הוא עשוי מפלסטיק קשיח ואפרפר, שעמיד מאד בפני שריטות וחבלות. מלפנים המכשיר מכוסה בפלסטיק שחור מבריק, שמונע בין היתר השתקפות על השמשה. מימין המכשיר מצויד בטור מקשים כסוף, בו נמצאים ג'ויסטיק בעל 5 כיוונים, שישה מקשים ורמקול. מימין נמצאים גלגלת הווליום, שקע האוזניות והסטיילוס, משמאל נמצאים חריץ כרטיסי הזיכרון וחריר האיתחול, מלמטה חיבור ה-USB והמטען ומלמעלה מבצבצת אנטנת ה-GPS הקבועה. מאחור קיים גם חיבור לאנטנה חיצונית.
עיצוב המכשיר נאה לעין, טוב פי כמה מקודמיו. הוא מעוגל ומושך, ושילוב הצבעים יתאים לרוב המכוניות בארצנו. האנטנה הקבועה אסתטית פחות מאנטנות מתקפלות בדגמים הקודמים, אבל חוסכת למשתמש התעסקות מיותרת ועשויה למנוע בעיות אמינות.
הג'ויסטיק נוח מאד לשימוש, עדיף לטעמי על פני המקשים הרב-כיווניים בדגמים הקודמים. המקשים מעט קטנים מדי, אבל אין בהם צורך של ממש בזמן נהיגה. כל המקשים מוארים בתאורה כתומה בולטת ונוחה. הגלגלת משנה את הווליום רק עם נגן ה-MP3 המובנה (או עם TCPMP שהוגדרה לכך), ולא ב-Destinator 6. אני מניח שמדובר בבאג. בנוסף, לחיצת הגלגלת פנימה לא עושה דבר באף אחת מהתוכנות המובנות של המכשיר, אבל ניתן להשתמש בה ב-TCPMP.

המסך

המסך הוא אחד הרכיבים החשובים ביותר במכשיר ניווט. הרזולוציה שלו סטנדרטית, 320 פיקסלים לרוחב ו-240 לאורך. הוא מסוגל להציג 65,000 צבעים ורגיש למגע.
בהשוואה למתחרים, המסך צהבהב והצבעים נראים דהויים. עובדה זו לא מהווה מכשול, מכיוון שהמסך בהיר מאד לעומת שאר מכשירי הניווט, ונראה היטב בשמש. יתרונות אלו חשובים בהרבה מעושר הצבעים, ולכן בחירת המסך טובה.
הדיגיטייזר (הרכיב שהופך את המסך למסך מגע) רגיש במידה, לא ספוגי ולא מפספס לחיצות. הוא לא קשה בקצוות ובסך הכל הוא אחד הטובים בקטגוריה.

הצליל

הרמקול במכשיר ניווט הוא אחד הרכיבים החשובים ביותר. הרמקול במיו 138 מעט מאכזב. שלא כמו קודמיו, הווליום במיו 138 גבוה מאד. קל לשמוע את ההנחיות גם בכביש סואן ובחלון פתוח, אבל קיימת בעיה אחרת עם הרמקול. את ההנחיות ניתן לשמוע, אבל קצת קשה יותר להבין. בווליום הגבוה ביותר ההנחיות נשמעות רע, הסאונד מעוות והרמקול נשמע כאילו הוא עומד להתפוצץ. בעיה זו פתירה בעזרת חיווט יציאת האוזניות למערכת השמע של הרכב, אבל כמכשיר שאמור לנווט ישירות מן הקופסה, המיו 138 היה אמור להציג תוצאות טובות יותר בתחום זה.
יציאת האוזניות של המכשיר איכותית מאד, מה שיספק רוכבי קטנועים ואופנועים, והווליום מאד גבוה. נגן ה-MP3 של המכשיר כולל אקולייזר מוגדר מראש, אפשרות ערבוב וחזרה ותצוגת שמות שירים בעברית. הוא עובד ברקע תוך כדי ניווט, אבל רק אם מתחכמים למערכת ההפעלה ומפעילים אותו בזריזות לפני שתוכנת הניווט עולה - לא אידיאלי.

זיכרון

למיו 138 יש 64MB של זיכרון מובנה, שמיועדים כמעט כולם למערכת ההפעלה. הוא מגיע עם Destinator 6 על כרטיס זיכרון עם 256MB נוספים, וניתן להרחבה עד 2GB. מי שמתכנן לצפות בסרטים ובתמונות על המיו 138, מוטב שיצטייד בכרטיס זיכרון גדול יותר. לשאר אני ממליץ לקנות נגן MP3 ייעודי.

מקלט ה-GPS

המקלט עובד בתקן Sirf II המיושן מעט. לעיתים קשה לו לקלוט את ששת הלווינים הדרושים לקבלת מיקום, אבל בדרך כלל תוך דקה אפשר להתחיל לנווט. מעבר לכך, המקלט דומה לשאר ולא מאבד את הקליטה גם בשטח בנוי. בניווט דו גלגלי מומלץ למקם את המכשיר בכיס המעיל או בחלק העליון של תיק גב.

מעבד, מהירות

המעבד הוא מעבד X-scale הוותיק של אינטל, PXA255 במהירות 300 מגה הרץ. הוא לא איטי נורא, אבל הוא גם לא כל כך מהיר, והבחירה שנעשתה ב-136 להפעיל את המכשיר עם 400 מגה הרץ טובה יותר.
בעיית המהירות האמיתית היא בDestinator 6.

Destinator 6

בחירה היא דבר חשוב. כאשר צרכן יכול לבחור בין אפשרות אחת לאפשרות אחרת, נוצרת תחרותיות והצרכן מרוויח ממנה. במקרה זה, Destinator 6 מוכיחה שהיא כאן בכדי שכולנו נראה שעדיף לבחור ב-iGo.
העניין התמוה ביותר לגבי תוכנה זו, הוא לא המהירות המחפירה שלה, לא הסנכרון הנוראי שלה עם אנטנת ה-GPS, ואפילו לא ממשק המשתמש המיושן. העניין התמוה ביותר הוא שכל החסרונות האלו תוקנו בDestinator 5- (או Destinator PN), ומשום מה עושים כאן קאמבק.
Destinator PN אמנם לא היתה טובה בהכרח מתוכנת ה-iGo, אבל היא היתה אופציה לא רעה. ממשק המשתמש שלה היה מלוטש, וניתן היה לצפות במפה במסך מלא. בנוסף, רוב הכפתורים השימושיים בה נמצאו על המסך הראשי, היה לה מסך הגדרות נוח ופשוט והאייקונים היו ברורים.
עם Destinator 6, הכל נעשה הפוך. הכפתורים מסתירים חלק ניכר מהמסך, חיווי הסוללה והקליטה זעיר ובלתי קריא בנהיגה, האייקונים לא ברורים (אייקון לוח שנה בכדי להגיע לתפריט הראשי?!) ובתפריט הראשי לא ניתן להגיע לכל הפריטים באמצעות הג'ויסטיק. לעיתים יש צורך לעבור 4 תתי-תפריטים בכדי להגיע לאפשרות מבוקשת, ולאו דווקא האפשרויות הזניחות ביותר- בכדי לראות מה מצב הקליטה וכמה לוונים קולט המכשיר, או מהי מהירות הנסיעה (שלא מוצגת במסך הראשי!), יש צורך ללחוץ שלוש פעמים, במקום פעם אחת בגרסה הקודמת. בכדי לעבור למצב הולך רגל, יש צורך בארבע לחיצות במקום אחת.
מבחינה גרפית, אין יותר אייקונים שקופים במסך הניווט, אין anti-aliasing (החלקת קוים) לא בפונטים ולא במפה, וכפי שכתבתי, אין מד מהירות במסך הראשי. פיצ'ר שקיים ב-iGo וחסר כאן הוא תמרור המהירות המותרת על המסך.

אם בעיות הממשק לא מספיקות, מהירות התוכנה מזעזעת. גם Destinator PN וגם iGo הסתדרו יפה מאד עם מעבדי 300 מגה הרץ ולעיתים אפילו פחות מכך. Destinator 6 כורעת תחת העומס שבחישוב המסלולים והזזת המפה, ומעלה את מסכי התפריטים והמקלדת בעצלתיים.

במצב הולך רגל, סמן המיקום נמצא על המסך, אבל המסלול לא מחושב עם ההתקדמות, כל שמוצג על המפה הוא קו כחול סטאטי, שמייצג את המסלול מהנקודה בה הוא נקבע לנקודת היעד, ללא עדכון לפי מיקום הולך הרגל. דבר זה הופך את מצב הולך הרגל ב-Destinator 6 למפה דיגיטלית, לא לתוכנת ניווט.












OverClocking

מעבדי ה-X-scale של אינטל נועדו לשלב חיסכון בסוללה עם ביצועים גבוהים, על ידי שינוי מהירות המעבד בהתאם לצורך. כפי שהוא, המיו 138 לא מנצל אפשרות זאת מכיוון שהוא מיועד לשימוש אחד. 300 מגה הרץ, מהירות השעון שנקבעה למעבד, פשוט לא מספיקה ל-Destinator 6. בעזרת תוכנה שנקראת xclkcfg2 ניתן לקבוע למעבד מהירות כלשהי בין 100 ל-530 מגה הרץ.
כבר ב-400 מגה הרץ ניכר שינוי משמעותי במהירות Destinator 6. פתאום התוכנה מגיבה במהירות סבירה, אפשר להזיז את המפה בנוחות ולא כל כך נורא לחפש נקודת עניין. ב-472 מגה הרץ אפשר לקרוא למכשיר "מהיר" ו-530 מגה הרץ הופכים אותו לשד. מומלץ להשתמש במהירות 400 מגה הרץ, מכיוון שמעבדי ה-PXA255 הותאמו לעבודה במהירות זו.

אזהרה: ראוי לציין שהשימוש ב-OverClocking אינו המלצה משום סוג ולמרות שלא הוכח שפעולה זו גורמת נזק למחשבי כף יד, כותב המאמר ואתר זה אינם לוקחים על עצמם אחריות על כל נזק שעלול להיגרם כתוצאה מכך.

תוכנות צד שלישי

המיו 138, בניגוד למתחריו בקטגוריה, מאפשר להתקין תוכנות צד שלישי שמיועדות ל-Windows CE (בעיקר בגירסה 2.11 למכשירי HPC) ולהפעילן ללא בעיות מיוחדות ברוב המקרים.
לתפריט ה"התחל" מגיעים כאשר יוצאים מ-Destinator 6, ובתחתית המסך צצה שורת המשימות של Windows. כך ניתן להריץ את תוכנת האוברקלוק ותוכנות רבות נוספות כגון דפדפן אינטרנט, תוכנת תמונות, נגן וידאו, משחקים שונים, יישומי ניהול זמן ורבים אחרים.

התוכנה TCPMP החינמית, מאפשרת לצפות כמעט בכל פורמט של וידאו על גבי המכשיר, ולמרות שהמסך אינו מן השורה הראשונה, גודלו הפיזי נוח ועם כרטיס זיכרון קצת יותר גדול אפשר לאכסן במכשיר סרטים שלמים. ניתן גם לשייך לתוכנה כפתורים שונים, ולהפעיל אותה בנוחות ברקע תוך כדי ניווט.
תוכנה זו איפשרה לי לבצע בדיקות ביצועים, שבתוצאותיהן תוכלו לצפות בתמונות הבאות:

האצה
האצה
צפייה בתמונות
צפייה בתמונות
עריכת טקסט
עריכת טקסט

סיכום

יתרונות

  • מסך בהיר וקריא בשמש
  • סוללה חזקה
  • ערכה מושלמת (זרוע לרכב, מטען לרכב, מטען לבית)
  • עיצוב נאה
  • מקשים נוחים
  • סטיילוס איכותי ונוח
  • *פתוח לתוכנות צד שלישי

חסרונות

  • Destinator 6
  • צבעים דהויים במסך
  • סוללה לא מתחלפת
  • לא משתלם כמו מתחריו

מסקנה

המיו 138 הוא מכשיר ניווט עם פוטנציאל. הוא פתוח להתקנת תוכנות צד שלישי, וניתן לבצע באמצעותו פעולות רבות שלא ניתן לעשות עם מכשירי PND אחרים, כמו צפייה בוידאו ובתמונות ועוד. הוא גם כולל ערכה טובה והחומרה שלו מספיקה בכדי לנווט בנוחות.
הבעיה היא שכרגע, לא ניתן לקנות את המיו 138 עם iGo או לחלופין ללא Destinator. בגירסתה השישית, Destinator 6 היא תוכנה איטית, לא ידידותית ומוגבלת. במחיר כמעט זהה לזה של המיו 138 ניתן לרכוש את ה-136 הנפוץ, יחד עם תוכנת iGo העדיפה משמעותית עליה, כשאין לשכוח שהמיו 136 עצמו, הוא מכשיר מהיר יותר עם מסך עשיר יותר. לכן, אם אין צורך בצפיה בוידאו או בהרפתקאות עם תוכנות צד שלישי, קשה להצדיק את רכישת המיו 138, לפחות כרגע.
 
12-May-2007