PDAce   PDAce   PDAce
 
סקירות ומדריכים
חפש
 
דף הבית
סקירות ומדריכים
השוואת מכשירים
מילון מונחים
תוכנות מומלצות
קישורים לאתרים נבחרים
הוראות שימוש באתר
מי אנחנו
טאגליינס
 
החיים מבעד ל-PDA
PDAce - Stories Bubble Shooter
המשחק שימכר אתכם אפיים

 
 
טאגליינס

לינ-קסיקון

 
מאת: לב מ.
מילון מונחי לינוקס למשתמש החדש
הפינגווין- הלוג של לינוקס המושג לינוקס (Linux), שהיה בעבר נחלתם של אנשי מחשבים "גיקים" בלבד, זוכה בימים אלו לעדנה ובעיקר לחשיפה רבה מול כלל משתמשי מחשב. הדחיפה הגדולה בנושא באה מכיוון יצרניות מחשבים ניידים כמו Asus, שביססה על מערכת זו את הנייד המיניאטורי שלה EEE PC ויצרניות מובילות כמו Dell, שבעקבות אכזבתם של משתמשים רבים מ-Vista, נאלצו לחפש חלופות, מה שהביא לכך שהם התחילו לשווק חלק מהמוצרים שלהם עם מערכת הפעלה Ubuntu.

כמו כל נושא טכנולוגי גם תחום זה מביא עמו שפה משלו. להלן ניסיון לתרגם חלק מ"שפה" זו לעברית פשוטה.

מושגים כלליים

מספר מושגים בהם תתקלו בכל כתבה או בחיפוש חומר כללי על לינוקס


קוד פתוח (Open Source) – כל תוכנת מחשב היא אוסף של פקודות וקיימת בד"כ בשתי צורות:
1. צורה "בינארית" (binary) - צורה שמחשב יכול להבין ולבצע. רוב המשתמשים מכירים צורה זו בתור קובץ בעל סיומת exe שלחיצה כפולה עליו תפעיל את התוכנה.
2. "קוד מקור" (source code) - צורה הניתנת לקריאה והבנה ע"י בני אדם, והיא משמשת לפיתוח ותיקון תקלות בתוכנה. למעשה, יוצר התוכנה כותב אותה בשפת תכנות שלרוב דומה במידה מסוימת לשפה האנגלית.
בעוד שלבני אדם קל לעבוד בצורה זו, המחשב אינו יכול להבין את שפת התכנות, ולכן יש צורך בכלים מיוחדים, שמתרגמים את התוכנה לשפה שלו (שפת המכונה), כלומר ממירים את התוכנה לצורתה הבינארית.

לרוב קוד המקור של התוכנה נמצא בידי היוצר שלה בלבד (מפתח בודד או חברה) והוא "סגור" בפני כל השאר, כך שאף אחד אחר אינו יכול לבצע שינויים בתוכנה או לגלות כיצד היא פועלת. "קוד פתוח" פירושו קוד מקור זמין לכל מי שחפץ בו, ולכן גם אנשים אחרים מלבד המפתח המקורי , יכולים ללמוד את אופן הפעולה של התוכנה, וכך גם לתקנה או לשפרה.

תוכנה חופשית – מושג זה גורם לבלבול רב, במיוחד בגרסתו האנגלית (Free Software) משום שאנשים נוטים לפרש "חופשי" כ"חינם".
"קרן התוכנה החופשית" (Free Software Foundation) הוקמה בשנת 1985 ע"י ריצ'רד סטולמן (Richard M. Stallman) שהיה אז מהנדס תוכנה במעבדת הבינה המלאכותית של MIT, במטרה לקדם תוכנה חופשית ולשמור על החופש של כל משתמשי המחשבים (החופש להשתמש, ללמוד ולפתח).

"תוכנה חופשית" מוגדרת כתוכנה שמופצת תוך מתן ההיתרים הבאים:
  1. החופש להשתמש בתוכנה ללא הגבלות (כגון זמן או כמות מחשבים עליהם ניתן להתקין).
  2. החופש ליצור מספר עותקים בלתי מוגבל של התוכנה כמו גם להפיץ עותקים אלו.
  3. החופש ללמוד כיצד התוכנה פועלת.
  4. החופש לשנות ו\או לתקן את התוכנה ולהפיץ את הגרסה החדשה.
  5. מי שמפיץ תוכנה חופשית כמו שהיא או עם שינויים כלשהם, אינו רשאי למנוע מהמשתמשים הבאים את ההיתרים (1-4) מהם הוא נהנה.

סעיף 5 מהווה נקודת מחלוקת פוליטית בין מחנה "התוכנה החופשית" לבין מחנה "הקוד הפתוח" וגורם לבלבול בקרב יתר האוכלוסיה.
הראשונים טוענים שהוא נועד לשמר את יתר ההיתרים בכך שימנע יצירת גרסאות סגורות של תוכנות חופשיות. ללא סעיף זה חברות יכלו לנצל תוכנות חופשיות ליצירת מוצרים סגורים, וכך בעצם למנוע את החופש, שהיוצר המקורי רצה לאפשר למשתמשים.
הטענה מנגד היא, שזו זכותו של כל אחד להחליט אם הוא רוצה לשתף את הידע וההשקעה הכרוכים בפיתוח תוכנה או לא, ושאסור להכריח מישהו שבנה מוצר משלו (גם אם תוך שימוש ברכיבי קוד פתוח), לשחרר לכולם את החלקים הייחודים שהוא יצר.

היות ולשם מימוש סעיפים 3 ו-4 דרוש קוד המקור של התוכנה, כל תוכנה חופשית היא בהכרח תוכנת קוד פתוח, אבל עקב המחלוקת בנוגע לסעיף 5,לא כל תוכנת קוד פתוח נחשבת לתוכנה חופשית באמת.

מערכת הפעלה (Operating System או בקיצור OS) – תוכנת מחשב שתפקידה לנהל את כל רכיביו הפנימיים כגון מעבד, זיכרון, כוננים וכו' כמו גם כל התקן חיצוני המחובר אליו כגון מדפסות, סורקים ועוד. בנוסף, מערכת הפעלה מאפשרת למשתמש להריץ תוכנות שונות ונותנת לתוכנות גישה מסודרת למשאבי המחשב כדי שיוכלו לתפקד מבלי להפריע זו לזו.
נכון להיום קיימות 3 מערכות הפעלה עיקריות בתחום המחשבים השולחניים: Windows של מיקרוסופט, Mac OS של Apple והפצות שונות של לינוקס כגון Ubuntu ו-Debian.

לִינוּקֲס (Linux) - למרות ששם זה משמש כיום לכינוי מספר מערכות הפעלה חופשיות, במקור הוא שם של "kernel” - חלק הליבה של מערכת ההפעלה. זה החלק שהמשתמש אינו רואה אבל הוא זה שעושה בפועל את עבודת הניהול של החומרה.
קרנל לינוקס (Linux kernel), עליו מבוססות כיום מערכות רבות (גם כאלה שאינן חופשיות), פותח במקור ע"י לינוס טורבאלדס (Linus Torvalds) מהנדס תוכנה פיני בשנת 1991.
הקרנל פורסם תחת רישיון תוכנה חופשית GNU/GPL, כך שכל אחד יכול לשנות או לשפר אותו. מאז מפתחים מתנדבים רבים וגם חברות ענק מסחריות מרחבי העולם השקיעו רבות בפיתוח הפרויקט, מה שהפך אותו לאחת מתוכנות האיכותיות והרב שימושיות ביותר.
מערכות הפעלה המבוססות על ה-Kernel, משמשות להפעלת מכשירי טלפון, נתבים, שרתי אינטרנט ואפילו מערכות קריטיות כמו למשל מערכת בקרת טיסות.

הפצה (Distribution או בקיצור Distro) – היא מערכת הפעלה שלמה, הכוללת ממשק משתמש (לרוב גרפי), ישומים נלווים כגון סייר קבצים ודפדפן אינטרנט, shell (מפרש פקודות) וכמובן kernel (הליבה). הפצות רבות כמו Ubuntu כוללות גם תוכנות משרדיות כחלק מההתקנה הבסיסית. מדובר בד"כ ב-OpenOffice הכוללת מעבד תמלילים, גיליונות אלקטרוניים, עורך מצגות ועוד.
היות ומערכות הפעלה קנייניות כגון Windows ו Mac OS מתוכננות ונמכרות כ"מקשה" אחת ולא ניתן להחליף בין הרכיבים שלהן, מושג זה אינו רלוונטי לגביהן.
לאומת זאת כשמשתמשים ברכיבי קוד פתוח שניתן להחליף בניהם בקלות ניתן ליצור ריבוי מערכות תואמות זו לזו, שכל אחת מותאמת במיוחד לצורכי המשתמש.
לדוגמה:
Ubuntu נועדה להיות ההפצה הידידותית ביותר למשתמשים חדשים, ולכן הושם הדגש על הממשק הגרפי שלה, כך שלא יהיה צורך בשימוש בשורת פקודה.
Knoppix נועדה לצורכי הדגמה, ולכן היא מפוצצת בתוכנות שונות, שכולן כלולות בLIve CD.
ישנה אפילו הפצה בשם DSL קטנה מאוד (כל המערכת שוקלת50MB) שיכולה לרוץ גם על חומרה ישנה או דלה במיוחד והיא נועדה להצלת נתונים ממערכות שחדלו לתפקד.

Live CD – זהו דיסק bootable (דיסק CD או DVD ) ממנו ניתן להעלות מערכת הפעלה. דיסק זה מאפשר להעלות מערכת הפעלה שלמה ולהשתמש בה מבלי לשנות דבר במחשב. המערכת עולה לזיכרון בלבד (טכניקה המכונה RAM disk) והיא אינה כותבת דבר לכונן הקשיח.
כך ניתן להתרשם מהמערכת ולהחליט אם רוצים להתקין אותה או לא, להציל קבצים ממחשב שמערכת ההפעלה שלו נפגעה ועוד.

GPL – ראשי תיבות של General Public License (תרגום עברי) - רישיון תוכנה, שנועד להגן על תוכנות חופשיות. בניגוד לרישיונות שימוש של תוכנות קנייניות, המאפשרים שימוש בתוכנה על מחשב בודד או מספר מחשבים מוגבל ואוסרים על שינויים בה, רישיון זה מאפשר שימוש בלתי מוגבל כולל העתקה ושינוי של תוכנה.
הרישיון גם מגן על הקוד של תוכנה חופשית מניצול לרעה ע"י קביעה שכל תוצר של קוד זה, כגון גרסה משודרגת של תוכנה חופשית או תוכנה חדשה שמשתמשת בקוד של תוכנה חופשית, יכולים להתפרסם רק תחת רישיון GPL.
רשיון זה הוא למעשה ניסוח חמשת ההיתרים שמגדירים "תוכנה חופשית", בשפה משפטית.
קיימים רישיונות דומים נוספים לתוכנות חופשיות ותוכנות בקוד פתוח, אך הGPL נחשב לפופולרי ביותר.

GNU – זהו שם של פרויקט שהתחיל ריצ'ארד סטולמן שנועד ליצור סביבת תוכנה שלמה (מערכת הפעלה וכל התוכנות והכלים הדרושים למשתמש) המורכבת מתוכנה חופשית בלבד.
הפרויקט מייחד מספר מיזמים כגון GIMP - תוכנת גרפיקה חופשית, GNOME – שולחן עבודה גרפי למערכות מבוססות לינוקס, GCC – אוסף כלי פיתוח תוכנה ועוד.
הפרויקט משתמש בלינוקס בתור הליבה של המערכת וכל הפצת לינוקס שאינה כוללת רכיבי תוכנה קנייניים מכונה GNU/Linux.
ראשי התיבות הם סוג של הומור של מתכנתים: GNU is Not Unix כך שהשם הוא בעצם רקורסיבי. הכוונה הייתה שהמערכת תהיה תואמת למערכת הפעלה UNIX אך לא זהה לה.

סטולמן ואחרים שהיו רגילים לסביבה אקדמית, בה אנשי מחשבים שיתפו את הקוד והידע שלהם בצורה חופשית, התמרמרו מאוד מהתופעה ההולכת וגוברת של תוכנות סגורות, שרשיונות השימוש עבורן נמכרו כרשיונות מוגבלים, כך שלרוכשים לא היתה היכולת לתקן או לשפר את המוצר גם אם היו להם הידע והרצון לעשות כך.
לפי האגדה, הכל התחיל כשריצ'רד סטולמן נתקל במדפסת חדישה שקיבלו בMIT, שמידי כמה הדפסות הייתה נתקעת. הייתה זו מדפסת משותפת, שלא נמצאה בקרבת המחשב ממנו הדפיס, מה שגרם לכך שבכל פעם היה צריך ללכת לסוף המסדרון כדי לברר עם ההדפסה הצליחה או לא.
כשסטולמן רצה לתקן את הדרייבר (מנהל התקן) של המדפסת כדי שישלח הודעה למחשב ממנו עבד, ובה יכתב אם ההדפסה עברה בהצלחה או לא, גילה שאינו יכול לבצע זאת, משום שהקוד שמור אצל יצרנית המדפסת והוא אינו יכול לקבל אותו.
כך נולד הרעיון ליצור תחליף מלא, לסביבת התוכנה הקניינית והסגורה, אותו כל אחד יוכל ללמוד לשפר ולהתאים לצרכיו.

Tux הפינגווין – פינגווין שזכה לכינוי Tux הפינגווין TUX הוא הקמע של לינוקס. הוא משמש כסמל של מערכות הפעלה מבוססות לינוקס (בדומה לדגל של Windows והתפוח של Mac OS) וגם הפך עם הזמן לדמות במספר משחקי מחשב למערכת זו כגון SuperTux, SuperTuxCart ועוד.
הרעיון לשימוש בפינגווין הגיע מלינוס טורבאלדס עצמו אך הדמות עוצבה לראשונה ע"י לארי יואינג (Larry Ewing) בשנת 1996.
ברוח התוכנה החופשית שהוא מייצג, הדמות של Tux צוירה במקור בתוכנת הגרפיקה החופשית GIMP.

מושגים טכניים

מושגים מרכזיים בהם תתקלו בזמן שימוש בלינוקס

מנהל חבילות – כלי לניהול תוכנות ורכיבי מערכת המותקנים במחשב.
על מנת לאפשר התקנה, עדכון והסרה קלים של תוכנות (כולל מערכת הפעלה עצמה) הן נארזות ב"חבילות" – קבצים מיוחדים הכוללים שם, גרסה ותיאור התוכנה כמו גם הוראות המורות לכלי ההתקנה כיצד לפעול כדי להתקין או להסיר את התוכנה שנמצאת בחבילה.
מפיצי מערכות מבוססות לינוקס מחזיקים מאגרים – שרתי אינטרנט המאחסנים מבחר עצום של תוכנות (לרוב חופשיות) שכבר הותאמו למערכת הספציפית.
מנהל החבילות מאפשר למשתמש להריץ חיפוש בתוך המאגרים האלה לפי שם או תפקיד של תוכנה רצויה ולהתקין אותה. בנוסף מנהל החבילות מציג את כל התוכנות המותקנות במחשב ומאפשר למשתמש להסיר את אלא שאין בהן צורך יותר.
כלי זה יודע גם לעקוב אחר הגרסה של כל התוכנות המותקנות (כולל המערכת עצמה), כך שכאשר גרסה חדשה מופיעה במאגרים, הוא מבצע עדכון לתוכנה.

root – למושג זה שני פרושים אפשריים:
  1. חשבון מנהל (administrator) – חשבון משתמש במערכת בעל ההרשאות הגבוהות ביותר שביכולתו לשנות כל הגדרה ואף את קבצי המערכת עצמם.
    בעוד שבמערכת Windows חשבון משתמש שנוצר בעת התקנה מקבל הרשאת administrator אוטומטית כברירת מחדל, במערכות מבוססות לינוקס לא כך הדבר. זאת כדי לשפר את האבטחה ולמנוע בעד משתמש לא מנוסה או תוכנה זדונית מלהזיק למערכת.
  2. תיקיית "שורש" – במערכת Windows המוכרת לרוב המשתמשים, כל כונן פיזי ולוגי (מחיצה) מיוצג ע"י אות אנגלית (לדוגמה :C) ו"מתחת" לכל אות כזו קיים "עץ" תיקיות נפרד. במערכות מבוססות לינוקס כמו במערכות UNIX ששימשו השראה ליצירתן, כל הכוננים והמחיצות מיוצגים כתיקיות בתוך עץ אחד. התיקייה הראשית הנמצאת ב"שורש" העץ מסומנת כ'/' ונקראת root directory. .

home (תיקיית "בית") – מערכות מבוססות לינוקס הן מערכות "מרובות משתמשים", כלומר למערכת יש יכולת לאפשר ליותר מאדם אחד להשתמש בה אפילו בו זמנית (דרך רשת).
כדי לאפשר לכל משתמש לשמור את הקבצים שלו, את שולחן העבודה וההגדרות של התוכנות בהן הוא משתמש בנפרד ממשתמשים אחרים, כל משתמש מקבל תיקיה משלו.
שם התיקיה זהה לשם המשתמש ומיקומה תחת תיקיית home. כך לדוגמה אם ישנו משתמש בשם user, הוא יקבל תיקיה בשם home/user/ שרק לו יש הרשאות גישה אליה ובה ישמר כל המידע שלו.
כדי למנוע איבוד מידע בעת החלפה או תיקון מערכת נוהגים למקם את תיקיית home בכונן נפרד או לכל הפחות מחיצה נפרדת.
שימו לב לסימן '/' - זו לא טעות בהקלדה! בעוד שמערכות מבית מיקרוסופט המוכרות לרוב המשתמשים הביתיים משתמשות בסימן '\' כדי להפריד בין תיקיות (לדוגמה c:\windows), מערכות דמויות UNIX (בעקבות UNIX עצמה) משתמשות בסימן '/'.

משתמש-על (superuser) – משתמש-על הוא משתמש בעל הרשאות ניהול מערכת או root במערכות דמויות UNIX ו-administrator במערכות Windows.
כאשר מריצים תוכנה כמשתמש-על, התוכנה מקבלת הרשאות גבוהות למשך כל זמן פעילותה, ויכולה לבצע שינויים במערכת, בניגוד לתוכנה שהופעלה ע"י המשתמש רגיל, (ולכן היא נטולת יכולות אלו).

כדי להקל על המשתמשים לבצע פעולות שגרתיות יחסית כגון שינוי הגדרות או התקנה \ הסרה של תוכנות ובאותו זמן להמשיך לשמר את יתרונות האבטחה שבהפרדת חשבון רגיל וחשבון root, הומצאה פקודה מיוחדת המאפשרת לעבור באופן זמני למצב משתמש-על בלי לצאת מהחשבון הנוכחי ולהיכנס לחשבון מנהל.

הפקודה לכניסה למצב משתמש-על היא sudo ובמדריכים רבים היא מופיעה באותה שורה עם הפקודה לה רוצים לתת הרשאות.
לדוגמה:
sudo apt-get update כאשר הפקודה שרוצים להפעיל היא apt-get update אך היות והיא דורשת הרשאות גישה לקובצי מערכת היא מקבלת את הקידומת sudo.

כדי לעבוד כמשתמש-על יש להקליד את הססמה של חשבון המשתמש הנוכחי (לאומרות שכבר עשיתם זאת בכניסה למערכת). כך לדוגמה תתבקשו להקליד ססמה בעת הפעלת מנהל החבילות או ביצוע עדכון למערכת.

לאחר הפעלת פקודת sudo (הקלדת הפקודה בחלון Terminal ולחיצה על Enter) תופיע בקשת סיסמה. יש לשים לב, כי לא יופיעו כוכביות או כל סימן אחר כאינדיקציה לכמות התווים שהקלדתם.
הפקודה gksudo מבצעת את אותה פעולה, אך עם ממשק גרפי המאפשר הקלדה נוחה של הסיסמה בחלון המיועד לכך ובתוספת הצגת כוכביות המעידות על כמות התווים שהוקלדו.

CLI / Terminal / Shell – למרות ששלושת המושגים הללו שונים במקצת, שלושתם מתייחסים למעשה לצורה מסוימת של הפעלת המחשב. “שורת פקודה", כלומר ממשק משתמש בו יש להקליד פקודות בניגוד לממשק גרפי, בו רוב הפעולות מתבצעות ע"י לחיצה על סמלים וכפתורים בעזרת סמן העכבר.
ראשי התיבות CLI משמעותן "ממשק שורת פקודה" (Command Line Interface) בעוד ש-terminal (מסוף) הוא ה"מקום" שמציג ממשק זה. במערכות מודרניות מדובר בד"כ בחלון שנפתח מתוך הממשק הגרפי ומאפשר את הזנת הפקודות.
הshell היא תוכנה שמפרשת את הפקודות ומבצעת אותן. היא נקראת כך משום שהיא משמשת כסוג של קליפה או מעטפת לליבה של המערכת, ומאפשרת תקשורת בין המשתמש לליבה.
במערכות מבוססות לינוקס ישנם מספר סוגים של תוכנות shell, כאשר הנפוץ בניהן הוא BASH. תוכנה זו תומכת במגוון עשיר ביותר של פקודות, אשר מרכיבות למעשה שפת תכנות בסיסית, עם יכולת לקבל קלט מהמשתמש, לבצע פעולות שונות בהתאם לקלט זה ועוד.

בנוסף להקלדה ידנית של פקודות, ניתן לצור "קבצי תסריט" (script) שלמים לביצוע פעולות מורכבות. קבצים אלו דומים לקבצי BAT במערכות מבית מיקרוסופט, אך בעלי אפשרויות רבות יותר עד כדי כך, שיש ביכולתם להחליף תכונות מסוימות שבמערכת אחרת לא היה מנוס מליצור אותן בשפת תכנות מלאה כגון C++\C.

Script – סוג של תוכנה שאינו מומר לצורה בינארית לצורך הרצה. במקום זה, קובץ ה-script, שמכיל את פקודות התוכנה בצורה הקריאה ע"י בני אדם, מפורש בזמן ריצה ע"י תוכנה מיוחדת.
ישנן מספר שפות תכנות אשר משתמשות בשיטה זו , שאחד מיתרונותיה הבולטים הוא, שתוכנה הכתובה בצורה כזו יכולה לפעול על כל סוג של מחשב עם כל מערכת הפעלה, כל עוד קיימת גרסה של התוכנה המפרשת (interpreter) המתאימה לכך.
הדוגמה הנפוצה והמוכרת ביותר הינה JavaScript, המשמשת אתרי אינטרנט רבים, משום שיישום שכתוב בה יכול לפעול ללא שינוי הן על PC והן על MAC ואפילו בטלפונים חכמים מסוימים.
 
23-Aug-2008